Shekalim
Daf 29b
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. 29b הַנִּמְצָא בְיַד גּוֹי כְּנִמְצָא בַפַּלַּטְיָא. רִבִּי לָעְזָר בֵּירִבִּי חַגַּיי הֲוָה מְסַמֵּךְ לְרִבִּי מָנָא. חֲמָא לְחַד אֲרָמַאי מְקַטֵּעַ מִן סוּסֵיהּ וּמַפִּיק לִבְרָא. אֲמַר לֵיהּ. הָדָא הִיא דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַנִּמְצָא בְיַד גּוֹי כְּנִמְצָא בַפַּלַּטְיָא. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי. וְהֵן שֶׂרָאוּ אוֹתוֹ יוֹצֵא מִמַּקֻּילִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל. מַד בַּר נַשׁ בְּצִיפּוֹרִין אֲזַל בָּעֵי מִיזְבוֹן קוּפָּד מִן טַבְּחָא וְלָא יְהַב לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ לְחַד רוֹמַיי וְאַייְתִי לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. לָא נִיסְבִּית עַל כָּרְחֵיהּ. אֲמַר. וְלָאו בְּשַׂר דִּנְבֵילָה יְהָבִית לֵיהּ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רִבִּי וְאָמַר. לָא כוּלָּא מִינֵּיהּ מֵיסּוֹר מַקֻּילִין דְּצִיפּוֹרִין.
Traduction
Rav se rendit là-bas (en Babylonie) et vit que les gens étaient peu scrupuleux (à l’égard de la pureté d’origine (210)Perdue de vue au moment. de la viande). L’un, voulant laver dans la rivière la (211)Abattis ou part de viande indéterminé. C'est le sens adopté par le comment. Pné-Mosché et suivi par J. Lévy. Selon Lonzano, s. v., ce serait l'équivalent de l'italien minugia (= entrailles), rappelé par Brüll, Jahrbuch, 1, 208, n., dans le sens de l'ar. sakât., la laissa échapper et emporter par le cours de l’eau. Lorsqu’après avoir quitté un instant l’eau, il voulut reprendre ladite chair, Rav lui dit: Cela t’est défendu maintenant, car on peut supposer que l’objet qui t’a échappé a été emporté, et que celui qui est présent est un autre provenant d’une charogne. De même, un homme ayant traversé la voie publique chargé de viande (212)Jér., (Avoda Zara 2, 8) (f. 41d, fin)., fut assailli par un vautour, qui enleva un morceau et le laissa tomber ailleurs; comme il voulait le reprendre, Rav s’y opposa, en observant que la chair retrouvée peut provenir d’ailleurs et être interdite.
Pnei Moshe non traduit
הנמצא ביד עכו''ם. דינו כנמצא בפלטיא ואם הרוב מן האסור אסור ואם מן המותר מותר:
חמא לחד ארמאי דמקטע. בשר מן סוסיה ומפיק לברא למכור א''ל הדא היא דאמר ר' יוחנן וכו' בתמיה וכי נוכל לסמוך על הרוב אם במקולין רוב מותר הוא והרי אנו רואין שזה חתך מן הסוס שלו ומוציאו לחוץ למכרו:
א''ל. ר' מנא כן אמר רבי יוסי רבי שלי דהוא תלמידיה דרבי יוחנן והן שראו וכו' הא דקאמר רבי יוחנן הנמצא ביד העכו''ם כנמצא בפלטיא והולכין אחר רוב הבשר שבמקולין דווקא שראו אותו יוצא ממקולין של ישראל והבשר בידו:
חד בר נש. הלך בציפורי ליקח בשר מהטבח ולא רצה הטבח ליתן לו ואמר לעכו''ם אחד להביא לו בשר משם והביא לו ואמר ליה זה הישראל להעכו''ם לא נסבית על כרחיה כלומר דודאי לא היה בענין אחר אלא שבעל כרחו לקחת ממנו לפי שלא רצה ליתן לי ולנסותו היה רוצה אם הלך ולקח לו מהטבח ישראל וא''ל העכו''ם ולמה בעל כרחו וכי לאו בשר דנבלה יהבית ליה תחת הבשר הכשר הזה שהבאתי לך והוצרכתי לפייסו ונתתי לו בשר נבלה עבור זה:
מעשה. זה בא לפני רבי אם חוששין אנו לדברי העכו''ם שהוא כמסיח לפי תומו שנתן להטבח בשר נבלה ומעתה אסור ליקח בשר ממקולין הזה והשיב רבי ואמר לא כל הימנו של העכו''ם הזה לאסור כולה מקולין דצפורי:
רַב נְחַת לְתַמָּן. חַמְתּוֹן מֵקִילוֹן וַחֲמַר עֲלֵיהוֹן. חַד בַּר נַשׁ אֲזַל בָּעֵי מְשִׁיגָּה אֵסְקוֹפְתֵּיהּ בְּגַו נַהֲרָא וְאִינְשִׁתָהּ וַאֲזַל לֵיהּ. חֲזַר בָּעֵי מִיסְבִינֵהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב. אָסוּר לָךְ. דָּנָא אֲמַר. הַהִיא שְׁטַף נַהֲרָא וְאַייְתִי חוּרִי דִנְבֵילָה תוֹחְתּוֹי. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה מְהַלֵּךְ בְּשׁוּקָא טָעִין קוּפָּד. אֲתַא דַייְתָא וַחֲטַפְתֵּיהּ מִינֵיהּ וּטְלַקְתֵּיהּ. חֲזַר בָּעֵי מִיסְבִינֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב. אֲסִיר לָךְ. דָּנָא אֲמַר. בָּשָׂר דִּנְבֵילָה הֲוָת טְעִינָה וּטְלַקְתֵּיהּ וְנָֽסְבָה הַהוּא אוֹחְרָנָא.
Traduction
Le fleuve Guinaï emporta un jour dans ses flots des outres pleines de vin. On consulta R. Isaac b. R. Eliézer sur le point de savoir s’il est permis de les reprendre, un peu plus bas, sur ce cours d’eau: Oui, dit-il, si les ouvriers reconnaissent les nœuds de clôture de ces outres.
Pnei Moshe non traduit
רב נחת לתמן. לבבל וראה שהן מקילין בדבר איסור והחמיר עליהן וכהאי עובדא דלקמיה דאבתרא וגרסינן להא בפ''ב דע''ז בהלכה ח':
אזל בעי משזגה. בקש לרחוץ איסקופתיה בהנהר וזה הוא הראש והרגל ובני מעיים הנמכרים ביחד בלע''ז קורין מילנדר''י ובלשון ערבי סקופתא:
ואינשתיה. ושכחו על שפת הנהר והלך לו ואח''כ חזר ורצה ליטלו וא''ל רב אסור לך דלא זה האיסקופתא דאימור דההיא דילך שטף נהרא והביא אחר תחתיו והוא מן האסור:
חד בר נש הוה מהלך בשוקא. וטעין בשר ואתא דייתא עוף הנקרא דייה וחטפו מידו:
וטלקתיה. כשפרח העוף השליכו לארץ וחזר זהורצה ליטלו והחמיר ג''כ רב ואמר אסור לך דנא דאימור בשר נבלה היתה הדיה טעונה והשליכתו ונסבה ההוא אוחרנא. ובע''ז גריס ואתר תתה ונסיבת דין תחותה. שתקח עכשיו הנבלה תחת בשר שלך:
גִּינַאי שְׁטַף זִיקִין. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר וְאָמַר. יַחְכְּמוֹן שְׁפַייָא קִטְרֵיהוֹן.
Traduction
On trouva un jour un récipient (lucanica) dans la synagogue de la ville de Bouli (213)J. Lévi traduit: dans une assemblée de conseil: gr. Boulé, et l’on consulta R. Jérémie pour savoir si, tout en ignorant la provenance du vin on pouvait en user: il suffit de l’autoriser, répondit-il, que les tonneliers reconnaissent leurs marques distinctives.
Pnei Moshe non traduit
גינאי. מוכרי יין בגנות שטף הנהר זיקין הנודות יין שלהן ומצאו אותן ואתא עובדא לפני רבי יצחק בר אלעזר ואמר יחכמון שפייא קוטריהן יכירו השופין כלומר האומנין והם הגינאי המשפין קשריהן בהנודות ואם מכירין קשריהן מותרין:
נוּקְנִיקָה אִישְׁתַּכַּח בִּכְנִישְׁתָּא דְבוּלֵי. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. אָמַר. יַחְכְּמוֹן סִיקִייָרִיָּא עֲבִידְתֵּיהוֹן.
Traduction
– On trouva un agneau rôti sur la voie publique (strata) de Gofta, et il fut permis de le manger, sous deux rapports, au point de vue de la trouvaille et au point de vue de la majorité des passagers. Sous le rapport de la trouvaille, il a été enseigné: l’objet sauvé des griffes d’un lion, ou d’une bande armée, ou d’une tempête en mer, ou de l’inondation d’un fleuve, ou perdu sur une grande voie publique (214)Le comment. Pné Mosché a: passaviera (= passagiera)., ou sur une grande place (palatium), vous appartient; parce qu’en ces divers cas, le propriétaire y a renoncé. Sous le rapport des passagers, il n’y a pas à craindre qu’il ait été égorgé par un païen (la majorité étant juive). En effet, recherches faites, on remarqua que l’agneau provenait de chez Rabbi.
Pnei Moshe non traduit
נוקניקה. הריאה עם בני מעיים ולפי שמנקין ומדיחין אותה קורא לה נוקניקה א''נ על שם הקנוקנות שבה ונמצאת בבה''כ דבולי שם חשיבות הוא שהחשובים הולכין להתפלל בתוכה ושאלו לר' ירמיה משום בשר שנתעלם מן העין ואמר יכירו הסיקירייא הן המוכרין כיוצא באלו ונקראו סיקרין ויראו מעשיהן בה ואם מכירין מותר:
גְּדִי צְלִי אִישְׁתַּכַּח בְּאִיסְרָטָא דְגוּפְתָּא. וְהִתִּירוּהוּ מִשֵּׁם שְׁנֵי דְבָרִים. מִשֵּׁם מְצִיאָה וּמִשֵּׁם רוֹב מְהַלְּכֵי דְרָכִים. מִשֵּׁם מְצִיאָה. דְּתַנֵּי. הַמַּצִּיל מִיַּד הָאֲרִי מִיַּד הַגַּיִיס מִשּׁוּנַת הַיָּם וּמִשּׁוּנַת הַנָּהָר וּמֵאיסְרַטְיָא גְדוֹלָה וּמִפַּלַּטְיָא גְדוֹלָה הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיַיאֲשִׁין מֵהֶן. מִשֵּׁם רוֹב מְהַלְּכֵי דְרָכִים. מִשֵׁם שְׁחִיטַת הַגּוֹי. וְאִשְּׁתַּכַּח מִן דְּבֵית רִבִּי.
Traduction
Un grand fromage rond fut trouvé à l’auberge de Lévi, et il fut permis de le manger à deux points de vue, sous le rapport de la trouvaille et celui des passages: 1° conformément à l’enseignement précité, 2° parce qu’en raison de la majorité, on ne pouvait pas supposer que de fromage provient des païens. En effet, recherches faites, on sut qu’il provenait de chez R. Eliézer b. R. Yossé.
Pnei Moshe non traduit
באיסרטא דגופתא. ברחוב המקום גופתא והתירוהו וכו':
דתני. בתוספתא דמציעא המציל מיד הארי וכו' מפני שהבעלים מתייאשין מהן וא''כ כאן נמי יאוש בעלים איכא וא''צ להכריז:
משום רוב מהלכי דרכים משום שחיטת העכו''ם. כלומר דלמאי ניחוש אי משום שחיטת העכו''ם הולכין אנחנו אחר רוב מהלכי דרכים אשר שם ורובן ישראל היו:
ואישתכח מן דבית רבי. ואח''כ כשחקרו אחר זה אישתכח דאותו הגדי צלי מן דבית רבי הוה:
עִיגוּל דְּגוּבְנָא אִישְׁתַּכַּח בְּפוּנְדָּקָא דְּלֵוִי. וְהִתִּירוּהוּ מִשֵּׁם שְׁנֵי דְבָרִים. מִשֵּׁם מְצִיאָה וּמִשֵּׁם רוֹב מְהַלְּכֵי דְרָכִים. מִשֵּׁם מְצִיאָה. דְּתַנֵּי. הַמַּצִּיל מִיַּד הַגַּיִיס מִיַּד הָאֲרִי מִשּׁוּנַת הַיָּם וּמִשּׁוּנַת הַנָּהָר מֵאיסְרַטְיָה גְדוֹלָה וּמִפַּלַּטְיָא גְדוֹלָה הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיַיאֲשִׁין מֵהֶן. מִשֵּׁם רוֹב מְהַלְּכֵי דְרָכִים. מִשֵׁם גְּבִינַת גּוֹי. וְאִשְּׁתַּכַּח מִן דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי.
Traduction
Mais, objecta R. Mena devant R. Yossé, n’avons-nous pas vu les rabbins annoncer les objets trouvés dans de tels cas? Si tu l’avais trouvé, lui répliqua-t-il, tu ne manquerais pas de le prendre, et R. Yona ton père a dit aussi que s’il trouvait un objet sur une voie très passagère, il le garderait. Malgré cet avis, lorsqu’il lui arriva un jour de faire une trouvaille, il eut le scrupule de ne pas la prendre et la fit annoncer.
Pnei Moshe non traduit
עיגול דגובנא. גבינה גדולה ועושין אותה כמין ככר לחם אחת ונמצאת באושפיזא דלוי והתירוהו וכו' כדלעיל ואישתכח אח''כ דמן דר''א ב''ר יוסי הוה:
אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וַאֲנָן חָֽמְייָן רַבָּנִן מַכְרִזִין. אֲמַר לֵיהּ. אִין אַתְּ הֲווִיתָה מַשְׁכַּח לָא נָֽסְבָת. רִבִּי יוֹנָה אָבוּךְ לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא אָמַר. הַלְּוַאי כַּד נַשְׁכַּח נַשְׁכַּח מִן פִיּוֹסְרוֹס וּלְגֵיו. אֲפִילוּ כֵן אַשְׁכַּח וְלָא נְסַב.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ואנן חמיין רבנן. מחמירין על עצמן ומכריזין להאבדה דכה''ג וא''ל ר' יוסי ואת אם היית מוצא דבר כזה וכי לא היית נוטלו והרי אביך ר' יונה לא אמר כן אלא רגיל היה לומר הלואי אם נמצא איזו דבר ונמצא אף מן פיוסרוס דלגו כלומר לאו דוקא בסרטיא ופלטיא גדולה שהכל מהלכין בה ואיכא יאוש בעלים אלא אפי' מן השביל הקטן שלפנים מהאי סרטיא ונקרא פיסווארוס ודוגמתו בפרק הרואה ועל שם שדורסין לשם לפעמים להסתלק מן הרחוב ולשון לע''ז הוא פס''א אוויר''א. ובגמרא דהפועלים דלא מציא פסא קניא ואם תמצא שם ג''כ הייתי נוטלו דאפי' כן הבעלים מתייאשין ממנו:
אפי' כן אשכח ולא נסב. וקאמר הש''ס שאע''פ שהיה רגיל לומר כך אפי' כן פעם אחת מצא במקום כיוצא בו והחמיר על עצמו ולא רצה ליטלו:
Shekalim
Daf 30a
משנה: בְּהֵמָה שֶׁנִּמְצֵאת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד מִגְדַּל עֵדֶר וּכְמִידָּתָהּ לְכָל רוּחַ 30a זְכָרִים עוֹלוֹת. נְקֵבוֹת זִבְחֵי שְׁלָמִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָרָאוּי לִפְסָחִים לִפְסָחִים קוֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם׃ בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְמַשְׁכְּנִין אֶת מוֹצְאֶיהָ עַד שֶׁהוּא מֵבִיא נְסָכֶיהָ. חָֽזְרוּ לִהְיוֹת מַנִּיחִין אוֹתָהּ וּבוֹרְחִין. הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיְּהוּ נְסָכֶיהָ בָּאִין מִשֶּׁל צִבּוּר׃ אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן שִׁבְעָה דְּבָרִים הִתְקִינוּ בֵּית דִּין וְזֶה אֶחָד מֵהֶן. גּוֹי שֶׁשִּׁילַּח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם וְשִׁילַּח עִמָּהּ נְסָכֶיהָ קְרֵיבִין מִשֶׁלּוֹ וְאִם לָאו קְרֵיבִין משֶּׁל צִיבּוּר. וְכֵן גֵּר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ זְבָחִים אִם יֵשׁ לוֹ נְסָכִים קְרֵיבִין מִשֶּׁלוֹ וְאִם לָאו קְרֵיבִין מִשֶּׁל צִבּוּר. תְּנַיי בֵּית דִּין הוּא עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת שֶׁתְּהֵא מִנְחָתוֹ קְרֵיבָה מִשֶּׁל צִבּוּר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשֶּׁל יוֹרְשִׁין. וּשְׁלֵימָה הָיְתָה קְרֵבָה׃ עַל הַמֶּלַח וְעַל הָעֵצִים שֶׁיְּהוּ הַכֹּהֲנִים נֵיאוֹתִין בָּהֶן וְעַל הַפָּרָה שֶׁלֹּא יְהוּ מוֹעֲלִין בְּאֶפְרָהּ. עַל הַקִּינִּין הַפְּסוּלוֹת שֶׁיְּהוּ בָאוֹת מִשֶּׁל צִיבּוּר רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר הַמְסַפֵּק אֶת הַקִּינִּין הוא מְסַפֵּק אֶת הַפְּסוּלוֹת׃
Traduction
Les bestiaux que l’on trouvera depuis Jérusalem jusqu’à Migdal-Eder (215)Neubauer, Géographie, p. 152., et aux mêmes distances vers les autres points cardinaux, devront être employés comme sacrifices, les mâles comme holocaustes, les femelles comme sacrifices de paix. Selon R. Juda, ce qui peut servir au sacrifice pascal (un agneau d’un an) pourra être adopté à cet usage par celui qui le trouve pendant le mois qui précède la Pâques (à ce moment, on détermine déjà la victime destinée à cet objet). En principe, on gardait en gage l’animal, jusqu’à ce que celui qui l’avait trouvé offre les libations afférentes au sacrifice. Plus tard, en raison de cette obligation, on avait soin de laisser sur place les animaux trouvés et de les fuir; le tribunal institua en conséquence la règle que les libations seraient jointes à la victime aux frais de la caisse publique. R. Simon dit: 7 règles ont été établies par le tribunal, et voici l’une d’elles: Si un païen des bords de la mer envoie un animal pour qu’on le sacrifie au Temple en holocauste (216)''Il résulte de ceci, remarque le Dr Rabbinowicz (Législation civile, etc. t. 1, p. 46, n. 1), que les sacrifices des païens étaient admis au Temple, et l'on y ajoutait parfois des libations. Cf. B. Menahot 51b; Rabba sur Lévitique, ch. 1.'', en y joignant le vin nécessaire aux libations, on offrira l’envoi complet: si ce dernier détail a été omis, on l’ajoute aux frais de la caisse commune. – De même, si un prosélyte meurt et laisse par de vers lui des sacrifices à offrir au Temple, lorsqu’il a laissé aussi les libations, on les joindra à l’offrande; si elles sont omises, on les ajoutera aux frais de la caisse commune. De même, c’est une convention juridique qu’en cas de décès du grand prêtre (jusqu’à la nomination de son successeur), l’offrande quotidienne de la dîme d’Epha aura lieu aux frais de la caisse commune; selon R. Juda, elle sera offerte aux frais des héritiers, et en tous cas elle sera présentée d’un coup en entier (et non en deux fois, par moitiés). Il a été convenu aussi que les prêtres pourront jouir du sel et du bois qui accompagnent les sacrifices pour manger leur part de consécrations, et ce ne serait pas une prévarication d’user des cendres de la vache rousse. Quant aux nids reconnus impropres après leur achat au compte de l’offrant, on les remplacera aux frais de la caisse publique; selon R. Yossé, c’est au fournisseur général de ces victimes qu’incombe la charge de les remplacer s’ils sont impropres.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בהמה שנמצאת מירושלים עד מגדל עדר. מקום קרוב היה לירושלים וכן אם נמצאת בכמדתה לכל רוח:
זכרים עולות. דמכיון שהוא סמוך לירושלים חיישינן שמא מירושלים יצאת ורוב בהמות היוצאות ממנה זבחים הן הלכך זכרים דחזו לעולה עולות הן ונקבות דליכא לספוקי בעולה זבחי שלמים הן:
רבי יהודה אומר הראוי לפסחים. זכר בן שנה מן הכבשים או מן העזים ה''ז לפסחים והמוצא מקריבו לפסחו ואם אח''כ יבא בעליו יתן לו את דמיו:
קודם לרגל. אם הוא קודם לרגל שלשים יום שאז מתחילין לדרוש בהלכות הפסח ואדם מפריש את פסחו ואין הלכה כרבי יהודה:
בראשונה היו. ב''ד ממשכנין את מוצאיה עד שהוא מביא נסכיה הראוין לה אם לפר נסכי פר אם לאיל נסכי איל ולכבש נסכי כבש וחזרו להיות מניחין את הבהמה ובורחין כדי שלא יתחייב בנסכיה והתקינו ב''ד שיהא נסכיה באין משל צבור מתרומת הלשכה:
מתני' אמר ר''ש ז' דברים התקינו ב''ד. כדקחשיב ואזיל וזה אחד מהן שאמרנו במתני' דלעיל שהתקינו שיהא נסכיה באין משל צבור ועוד ששה דברים דלקמן:
נכרי ששלח עולתו ממדינת הים. להקריבו כדדרשינן שמקבלין מהן נדרים ונדבות וסתם נדרי נכרי עולות הן שדעתו להיות כולו לגבוה ואם שילח דמי נסכיה עמה קריבין משלו ואם לאו קריבין הנסכים משל צבור. אבל אם שילח הנסכים עצמן אינן קריבין שנא' בנסכים כל האזרח יעשה ככה ולמעט הנכרים שלא יביאו הנסכים עצמן וקריבין הנסכים משל צבור:
וכן גר שמת. ואין לו יורשים והניח זבחים אם יש לו נסכים שהפרישן בחייו קריבין משלו ואם לאו קריבין משל צבור:
תנאי ב''ד. ג''כ על כ''ג שמת שתהא מנחתו והיא מנחת חביתין של כ''ג בכל יום שמקריב מחציתה בבקר ומחציתה בן הערבים קריבה משל צבור עד שיתמנה כ''ג אחר תחתיו:
רבי יהודה אומר משל יורשים. של כ''ג היתה קריבה ועיקר פלוגתייהו תנינן בפ''ד דמנחות בסופו גבי כ''ג שהקריב מחצה בשחרית ומת ומינו כהן אחר תחתיו לא יביא חצי עשרון מביתו ולא חצי עשרון של ראשון אלא מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה ומחצה אבד נמצאו שני חצאין קריבין ושני חצאין אובדין ועלה קתני התם בסיפא לא מינו כהן אחר תחתיו משל מי היתה קריבה ר''ש אומר משל ציבור ור' יהודה אומר משל יורשין וטעם פלוגתייהו מפרש התם וכן הכא בברייתא דר''ש דריש חק עולם דכתיב גבי מנחת כ''ג משל עולם היא קריבה כשמת הכ''ג וכשם שאם מת קודם שהקריב מחצה בבקר קריבה היא כולה משל צבור כך אף אם מת אחר שהקריב מחצה בשחרית קריבה משל ציבור ושלימה קריבה דכתיב כליל תקטר ור' יהודה ס''ל דהואיל שכבר הקריב מחצה בשחרית משלו ומת קריבה היא בין הערבים משל יורשין דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה וס''ל ג''כ דבכה''ג שלימה היתה קריבה דכתיב אותה כולה ולא חציה וקאמר נמי התם דהא דר''ש דריש לה מקרא והכא הא קאמר דתקנת ב''ד היא אלא דשתי תקנות הוו דאורייתא מדצבור וכיון דחזו דקא מידחקא לשכה שהיו פוחתין השקלים מן הלשכה התקינו שיגבו מן היורשים וכיון דחזו דקא פשעו בה היורשים הדר אוקמוה אדאורייתא ולענין דינא הלכה כר' יהודה דהתם דמדאורייתא קריבה משל יורשין אבל לאחר התקנה שראו שפושעים בה היורשים והתקינו שתהא קריבה משל צבור א''כ התקנה כדקאי קאי וקריבה היא משל צבור:
ושלימה היתה קריבה. בין לר''ש ובין לרבי יהודה וכדפרישית:
מתני' על המלח ועל העצים. וכן הוא תנאי ב''ד שהמלח והעצים של קודש מותר לכהנים להיות נאותין בהם לאכילת הקרבנות שאוכלין בחלקן וזהו החמישי משבעה דברים של תנאי ב''ד לפי שענין המלח והעצים שיהיו נהנין הכהנים דבר אחד הוא. ודווקא לאכילת הקדשים אבל לא ניתנו מלח המקדש באכילת חולין שלהם וכגון שאכילת חלק הקדשים אכילה מועטת היא שצריך שיהו אוכלין חולין או תרומה עמהם כדי שיהיו הקדשים נאכלין על השובע ואין כאן משום חולין בעזרה הואיל ולצורך אכילת הקדשים הוא:
ועל הפרה שלא יהיו מועלין באפרה. זהו הששי מז' דברים של תנאי ב''ד. ובגמרא פריך הא מן התורה אין מועלין כדדרשי' מחטאת היא מלמד שמועלין בה ובה מועלין ואין מועלין באפרה ומשני שתי תקנות הוו דאורייתא בה מועלין באפרה אין מועלין כיון דחזו דקא מזלזלי בה ועבדי מינייהו רפואה למכתן גזרו ביה מעילה וכיון דחזו דקא פרשי מספק הזאות אוקמוה אדאורייתא:
ועל הקינין הפסולות שיהו באות משל צבור. זה הוא השביעי מתנאי ב''ד. לפי שמחוייבי הקינין מביאין מעות ונותנין להשופר והגזברים לוקחין המעות וקונים בהם קינין והבעלים סומכין על הב''ד שישגיחו שיקריבו קיניהן ואם אירע בהן איזה פסול תנאי ב''ד הוא שיקחו אחרים מדמי תרומת הלשכה ומזכין אותם להבעלים ויוצאין ידי חובתן בהקרבתם:
רבי יוסי אומר. אין זה מתנאי ב''ד שיהו באין מתרומת הלשכה אלא כך הוא שהמספק את הקינין זהו אותו הממונה על הקינין דאמרינן לעיל בפ''ה שהוא מספק הקינין ומקבל המעות מן הגזברים הוא שחייב להחליף קינין הפסולות וצריך ליתן אחרים תחתיהן וכהאי דתנינן לעיל סוף פ''ד אינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח מרוצה ואם החמיץ היין או התליע הסולת החמיץ והתליע לו כך הוא בקינין שאם נמצאו בהן פסול או שנפסלו קודם שיקרבו נותן הוא אחרים תחתיהן והלכה כר' יוסי וכדאמר בגמ' שזהו מתנאי ב''ד:
הלכה: רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּא אָמַר. רבא בִּדְמֵיהֶן שָׁנוּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. אוֹמְרִים לוֹ לְאָדָם. צֵא וּמְעוֹל בַקֳּדָשִׁים. אֶלָּא הִילְּכוּ בָהֶן אַחַר הָרוֹב. אִם רוֹב זְכָרִים. עוֹלוֹת. אִם רוֹב נְקֵיבוֹת. זִבְחֵי שְׁלָמִים. וְאֵין הַשְּׁלָמִים בָּאִין מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵיבוֹת. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מוֹצִיאָן לַחוּלִין וְחוֹזֵר וְעוֹשֶׂה אוֹתַן עוֹלוֹת. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. תְּנַיי בֵית דִּין הוּא עַל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיִּקָּֽרְבוּ עוֹלוֹת. כֵּן אַתְּ אָמַר אוֹף הָכָא. תְּנַיי בֵית דִּין הוּא עַל הָאוֹבְדוֹת שֶׁיִּקָּֽרְבוּ עוֹלוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה לְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. אֵין זֶה מֵזִיד. אֲמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא תְּנַיי בֵית דִּין אֵין זֶה מֵזִיד.
Traduction
Comment se fait-il que, vu le doute à l’égard de l’animal trouvé sur la voie publique, il soit entendu d’attribuer les femelles aux sacrifices de paix. Il s'agit seulement, répond R. Oshia le grand, de déterminer quelles obligations incombent en ce cas à celui qui trouve l’animal et veut en verser le montant (217)Si c'est un mâle, auquel cas l'animal peut avoir été destiné aux holocaustes, il faut verser deux fois le montant. Cf. Jér., (Qidushin 2, 7), fin (f. 63a). B., ib. 25.. Mais, lui objecta R. Yohanan, peut-on autoriser quelqu’un à rendre une victime profane par l’échange? N’est-ce pas un prévarication? Voici donc comment il faut expliquer la Mishna: on se réglera d’après la majorité, et si la plupart des animaux sont des mâles, on suppose que ce sont des holocaustes; si la plupart sont des femelles, on présume que ce sont des sacrifices pacifiques. —Mais est-ce que ces derniers ne peuvent pas être également offerts à l’aide de mâles ou des femelles? (Comment donc pouvoir préciser que les mâles sont des holocaustes)? Voici seulement ce que l’on a voulu dire: à l’aide du rachat, on commence par restituer à l’animal son caractère profane, puis on pourra en faire un holocauste. On sait aussi que ce ne pourrait pas être un sacrifice expiatoire (qui, lorsqu’il est dû par un chef ayant commis une faute, sera un mâle); car, dit R. Zeira, comme il a été dit plus haut (4, 5): par une convention du tribunal il a été entendu que le reliquat des animaux sans objets sera employé à titre d’holocaustes; de même ici, on admet par une sorte de convention juridique que ces animaux perdus (puis retrouvés) recevront la destination de servir d’holocaustes.
Pnei Moshe non traduit
גמ' רבי הושעיה רבה אמר לבא בדמיהן שנו. וכך הוא בפ''ב דקידושין בסוף הלכה ז' דגריס לה התם סוגיא זו. ומשום דקשיא ליה וכי זכרים עולות הוא דהוו זבחי שלמים לא הוו הא שלמים באין זכרים ונקבות ומכיון דאיכא לספוקי נמי בזכרים שמא זבחי שלמים הן היאך מקריבין לעולה ולהקטיר את האברים הלכך מפרש דלא שיקריבו הן עצמיהן קתני אלא הכא בבא לחוב בדמיהן עסקינן וה''ק שאם בא זה המוצאה לעשות תקנה ולקבל עליו חוב כל דמים שיש בספק אלו הבהמות ורוצה להוציאן לחולין כך הוא דבזכרים דחיישינן שמא עולות הן ויביא ב' דמים של שווין ויאמר אם זה עולה תהא הבהמה מחוללת על מעות האלו והמעות אחרים יהיה לשלמי נדבה ואם שלמים היא תהא מחוללת על מעות האלו ומעות אחרים יהיה לעולות נדבה ובדמים הללו יביא הקרבנות ויקריבן לנדבה:
א''ל ר' יוחנן אומרים לו לאדם צא ומעול בקדשים. בתמיה שהרי בהמה תמימה שהוקדשה למזבח אסור לחללה וזה שבא להימלך כיצד יעשה וכי יאמרו לו עמוד וחטא בשביל שתזכה שיעבור במזיד למעול בקדשים ולחללן כשהן תמימין וכדי שיזכה לתקן הקרבתה של בהמה זו:
אלא הילכו בהן אחר הרוב. אלא דהיינו טעמא דזכרי' יקרבו עולות וקס''ד השתא דהן עצמן קרבין קאמר:
אם רוב זכרים עולות. לשון מסורס הוא וכלומר אם זכרים הן רוב זכרים עולות הן ואם נקבות רוב נקבות שלמים הן:
ואין השלמים וכו'. ואכתי קשיא וכי שייך כאן לילך אחר הרוב וכי אין שלמים באין מן הזכרים ומן הנקבות וא''כ זכרים הוו כפלגא עולות ופלגא שלמים כהאי ספיקא ואמאי יקרבו עולות:
כיצד הוא עושה מוציאן לחולין. כלומר דה''ק אלא כיצד הוא ימתין עד שהוא מוציאן לחולין והיינו עד שיוממו ויכול להוציאן לחולין (ומייתי שתי בהמות ומחללן על אלו ויאמר אם זו עולה תהא זו עולה תחתיה וחברתה שלמי נדבה ואם זו שלמים תהא זו שלמים תחתיה וחברתה תהא עולת נדבה) וחוזר ועושה אותן עולות. כלומר ובהדמים שמוכרן יעשה בדמים אלו להקריב עולות. וחסר כאן הקושיא דגריס בקידושין שם וקשיא יש חטאת קריבה עולה וכלומר דאע''ג דזכרים הן מ''מ איכא חטאת נשיא דזכר הוא ושמא חטאת הוא והיאך אתה אומר שהדמים יקח בהן עולות:
אמר ר' זעירה. דלא קשיא דכמה דאת אמר תמן לעיל בפ''ד בהלכה ה' דתנאי ב''ד הוא על המותרות שיקרבו בדמיהן עולות כן את אמר אף הכא כך דתנאי ב''ד הוא על האובדות שיקרבו בדמיהן עולות:
אין זה מזיד. בתמיה דאכתי במזיד הוא בחלול לכתחלה ושיהא דמיהן לעולות אמר ליה מכיון שהוא תנאי בית דין אין זה מזיד ומותר לעשות תקנה זו ולהביא בדמיהן עולות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source